פסולת אלקטרונית 1

זה המחשב אבד עליו הכלח. כבר בן שש שנים - התחנה הבאה שלו זה אתר הפסולת הבלתי חוקי הקרוב למקום מגוריכם.

אך לפני זה, חשבתי להפוך אותו למחשב הטלויזיה הראשון שלי. מבחינת חומרה, השקעה היא מינימלית. מעבד פנטיום 2 עם חצי ג'יגה זיכרון זה מספיק טוב לסרטים ותוכניות מהרשת. אומנם הוא לא יתמודד עם סרטים ברזולוציה גבוהה, אבל גם לי עצמי יש בעיה כזו, אז לא אדרוש יותר מדי. הדיסק הקשיח כבר שודרג לפני שנים אחדות, כונן DVD וכרטיס קול כבר היו קיימים. ההשקעה היחידה מבחינת חומרה היתה זוג רמקולים בהספק יחסית גבוה והמקבילה המודרנית של שלט רחוק - עכבר BlueTooth.

שלב ראשון זה לאתר את הבסיס המתאים. מבחינתי זה היה שולחן קפה עגמומי תוצרת איקאה העגמומית עוד יותר. השולחן הוא מרובע לכן נאלצתי לנסר אותו כדי למלבן אותו. מה רבה היתה הפתעתי כאשר גיליתי כי איקאה העגמומית בחרה למלא אותו בקרטון גלי כדי שיתפוס את הנפח...

לאחר החיתוך נדרש להרכיב בחזרה את הרגליים לבסיס. כאן העגמומית היטיבה עמנו: הרגליים כולן עשויות מיציקה אחת גדולה של סיבית. פינוק.

כעת נדרש לאתר מקום לחומרה. את כל חלקי המחשב חיברתי בחלקו התחתון של השולחן. כל החיבורים בותרו מהמעמד המקורי של המחשב וחוברו כך שיכילו את כונן ה-DVD ואת הדיסקים הקשיחים. בהרכבת לוח האם הוספתי ספייסרים כדי שהוא לא יהיה צמוד לעץ - דבר שיוביל להתחממות לוקלית מיותרת. חיבור ה-USB אשר שכן בלוח הקדמי של המחשב עבר כעת בשלמותו לשולחן שהתחיל לקרום עור וסיבים.

חוזרים למקורות

אם מצרפים מחשב ישן מדי וזמן פנוי מדי, מקבלים את הפרויקט הבא.
המטרה היתה לקחת את המחשב הישן שלי ולהפוך אותו לעמדת טלויזיה. כיום ישנו טרנד גיקי שנקרא מודינג, לקחת רכיבי חומרה קיימים ופועלים ולשנות את המראה החיצוני שלהם בצורה אומנותית. לכן, ניסיתי להקנות למחשב צורה של טלויזיה עתיקה.
אז היום: המסך.
מדובר בצג CRT בן כמה שנים. שלב ראשון היה למסגר אותו במסגרת עץ. התכנון הראשוני נעשה כמובן על נייר, אך כדי להגיע למידות המדויקות השתמשתי באוטוקאד, והדפסתי את החלקים בגודל 1:1. גזירי ההדפסות הודבקו על העץ עצמו (דיקט בעובי סנטימטר) כך שיכלתי לחתוך את העץ במדויק.

מכאן ניגשים לעיבוד העץ: שיופים, החלקות, התאמות, וקדיחות. לאחר מכן הדבקת כל החלקים ביחד עם דבק נגרים. בשלב זה מומלץ שיהיו מלחציים - או הרבה סבלנות וידיים סטטיות.

הרכבתי גם חלונית קטנה שתאפשר גישה לכפתורים של המסך. דרמל, ידידי הנאמן, סייע לי מאוד בעיבוד של פרטים קטנים כאלו. בשלב זה הרטבתי את כל החלקים כדי שסיבי העץ יצאו ממנו, ושיוף אחרון עם נייר ליטוש עדין.

כרגיל, השלב האחרון הוא הצביעה.
את החלק האחורי של המסך צבעתי בספריי בצבע זהב (מי שמרגיש קיטשי שירים את היד) כמובן להסיר קודם כל את כל הפלסטיק האחורי - רק כמה ברגים מסתובבים ואתם שם. גימור העץ בכמה שכבות של שמן פוליטורה עד שמקבלים את הגוון הרצוי, ושכבה סופית של לכה שקופה.

בפרק הבא: המחשב.

השנדלייר 5

מתקרבים לסיום!
אחת הפעולות האחרונות בשיפוץ הנברשת היא להרכיב מחדש את כל הקריסטלים שהוסרו בהתחלה - ויש הרבה מהם. נראה לי שנולדו כמה קריסטלים בזמן שלא שמתי לב...

כרגיל, הרבה סבלנות, שאר רוח ושני זוגות של פליירים טובים. אופן החיבור הוא לא כל כך משמעותי כיוון שהוא יבלע בכאוס הכללי של השנדלייר. כדאי לדאוג שיהיו חיבורים קטנים ככל האפשר - אך לא לוותר על חוזקם. הקריסטלים הם די כבדים יחסית לגודלם. חשוב בתחילה למיין את כל הקריסטלים לסוגיהם השונים ולספור אותם. כך ניתן לתכנן היטב היכן יוצב כל אביזר בנברשת ולהכין את צורת החיבור שלו בהתאמה.

עבודת הפרזול היא רבה וחוזרת על עצמה, כך שמפתחים די מיומנות עם כל קריסטל שחולף לו. החיבור הנפוץ ביותר אל השנדלייר: וו חיבור פשוטה שתתלה על לולאה שכבר נלפפה בשלבים הקודמים. הכבידה תעשה את השאר.

פח אשפה

השאלה נשאלה: מה נותנים לאישה שאין לה הכל?
בזמן ומקום מסוים חשבתי שמתנה נחמדה היא "להעניק" פח זבל במתנה. אך זה היה צריך להיות קצת יותר מתוחכם מזה, לכן החלטתי להכין את הפח בעצמי.
כל מה שהייתי זקוק לו זה לוח אלומיניום ופרופילים (למכירה בחנות המסגרות הקרובה לביתך)
כל החיבורים נעשו על ידי ניטים, מהסוג שמחבר את התריסים לעצמם. חשוב מאוד ליצור קשרי ידידות עם אדם שיש לו גיליוטינה (עדיף שזו תהיה גליוטינה מיועדת למתכות, ועדיף שהוא לא יהיה צרפתי) כי חיתוך ידני או בעזרת מסור אנכי הוא לא מדויק במקרה הטוב, ובמקרה הרע סתם סיזיפי.

לגבי העיצוב, אין כאן משהו מתוחכם מדי. פירמידה משולשת הפוכה. כי על גליל כבר חשבו.

השנדלייר 4

הנה הנה בשקט בשקט הגיע לו השלב המרכזי של שיפוץ הנברשת. כעת עלינו להרכיב על הנברשת את שלל הקריסטלים שהוסרו בהתחלה.
לשם כך צריך לצאת לקניות - בחנות של צרכי אומנות. מקום טוב להתחיל בו, שם המבחר גדול, המחירים והאנשים סבירים ומסבירי פנים, הוא החנות של ברוק בתל אביב. נחלת בנימין פינת רח' יפו. החנות ענקית אז חשוב להשאר בפוקוס. מה שצריך זה רק כמה צרכי תכשיטנות. סיכות, לולאות וחוטים. הכל מפליז.
אין יותר מדי מה להסביר בשלב זה. פשוט לעשות ההפך ממה שעשינו כאשר פירקנו את הנברשת. רק צריך פלייר עגול, פלייר שטוח, קטר מעט אמונה והרבה, הרבה סבלנות. זהו השלב הכי ארוך ומונוטוני בעבודת השיפוץ אך בסופו חזות הכל תשנה את פניה. לטובה.

השנדלייר 3

ויהי אור? לא כל כך מהר, אך הגיע הזמן לטפל בחיווט. כל מה שנדרש אלו כמה מטרים של כבל חשמל בצבע שישתלב בצבע הכללי של הנברשת. אני בחרתי בכבל בצבע חום שישתלב עם צבע הפליז. חשוב לבחור חוט חשמל ולא חוט לרמקולים או לשימושים אחרים. צריך לרכוש כבל שנבדק עבור ההספקים שהנברשת תצרוך. פשוט לסכום את ההספק (מה שמודדים בוואט...) ולבחור את החוט המתאים. כדאי לקחת גם מחברים לכבלי חשמל את אתם כבר בחנות. עצה: בקרו בחנות החשמל השכונתית (המקצועית) בה יודעים לענות לכם על השאלות ולא לרשתות הסנטר למיניהן עם שמות לועזיים מוזרים.איך מחווטים?דבר ראשון מנתקים את הזרם בארון חשמל!
דבר שני לבדוק היכן אתם עומדים לתלות את הנברשת ולספור כמה חוטים נובעים מהתקרה. חוט צהוב - הארקה. בנברשת המקורית לא היה חיבור הארקה אך כיוון שיש לי אחד כזה היוצא מהקיר אז פשוט ליפפתי אותו על איזור מתכתי נסתר על הנברשת. נותרו שלושה חוטים. אפס אחד ושתי פאזות. זה אומר שאתם יכולים להדליק שני מעגלים שונים בלתי תלויים, כלומר לחבר אפס משותף לשני המעגלים ואת הפאזות בנפרד. אם לא ברור בדיוק מה זה מה אז מומלץ לפתוח את המפסק שבקיר ולהפעיל את השכל הישר.למי שאין שכל ישר - בעסה.
בחירה נבונה (שלי) תהיה לחבר את הנורה הראשית לפאזה אחת ואת שאר שמונת הקנים לפאזה השניה.
בשלב זה יוצאים לקניות. דרושים לנו חוטי פליז כדי לחבר את כבלי החשמל ובהמשך את שאר חלקי הנברשת. מקום טוב לאביזרים הללו זו החנות של ברוק בנחלת בנימין פינת רח' יפו בתל אביב. ניתן בקלות ללכת שם לאיבוד אך הדברים החיוניים הם חוט פליז דק וסיכות פליז.לבסוף, בעזרת פלייר, קטר, מגלה חוט ואמונה נצליח לרקום לנו רשת של חוטי חשמל.

השנדלייר 2

אחרי שהכל נקי זה הזמן לטפל במתכת.
כעיקרון נברשות שכאלה עשויות מברזל או מפליז. כיצד יודעים? ממגנטים. המגנט נצמד לברזל הרבה יותר טוב מאשר לפליז.
שלי עשויה מברזל. חלוד.
אז דבר ראשון משפשפים בצמר פלדה כדי להסיר את כל החלודה הרופפת עד שמגיעים למשטח חלק נטול חלודה. לא להתעצל! חשוב מאוד להסיר את כל החלודה כיוון ששלב הבא היא צביעה. השתמשתי בצבע מיוחד למתכת בגוון זהב. גם גוון פליז ילך כאן טוב. לא להדרדר לאיזורים כהים יותר! זה פשוט לא נראה טוב אחרי הצביעה. פה לא ניתן להתחמק מהקיטש, למרות שזה מרתיע. הנברשת צריכה להראות ככזו שעכשיו יצאה מארמונות ורסאי. לא מהבסטיליה.
אישית השתמשתי בצבע של המרייט אבל זה לא קריטי. לדעתי, כל צבע מתכת הניתן לצביעה על חלודה יתאים. כאן גם מתברר למה עדיף היה לפרק את כל צלעות הנברשת. כך הרבה יותר נוח ללטש ולצבוע אותה.

לאחר שהצבע התייבש מרכיבים את הנברשת בחזרה. זה כמו לפרק - רק הפוך.

השנדלייר 1

המטרה: שיפוץ ושחזור של נברשת ישנה.

האמצעים: כשרים וטרפים.

אז ככה,
זוהי נברשת שהיתה תלויה בבית סבתי בשלושים שנים האחרונות. מעט חלודה, קריסטלים שקרסו ממנה, חוטי חשמל מפוררים. והאבק. אוי, האבק. מסתבר שאם לא עושים אבק במשך עשורים הוא מתמצק לישות עצמאית. ידעתי שבפניי עבודה די ארוכה אבל לא ידעתי עד כמה.
ההחלטה היתה שאם כבר עושים את זה אז עושים את זה כמו שצריך.


שלב ראשון - לפרק הכל.
פשוט הכל.
כל חוט פליז בותר.
כל קריסטל הוסר.
כל אום הותר.
הנברשת פורקה לחלקיה הבסיסיים ביותר.

שלב הבא - לנקות הכל.
הכלים: סמרטוט, סבון כלים ומים חמים. לטבול לשפשף וליבש. כפול 400.

בואו של הפאנטום

אחרי שאשתי (רוקירו) הטילה וטו על השימוש שלי בבלוג שלה, החלטתי לפתוח אחד בעצמי. אז מה יש כאן? חכו ותגלו.
בינתיים, הנה קישור לבלוג של אשתי:
http://www.the-green-couch.blogspot.com/

טוב, חיכיתם מספיק!